דיאנה נ' חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

לפני תביעה שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 26.10.11, בין רכב התובעת, לבין רכב הנתבע 2, המבוטח על ידי הנתבעת 1, שעה שזה פגע ברכב התובעת מאחור (להלן: "התאונה").

יצוין, כי הנתבעת 1 מבטחת אף את רכב התובעת.

הנתבע איננו חולק על אחריותו, אלא אך על היקף וגובה הנזק שנקבע בחוות הדעת של השמאי מטעם התובעת (עמוד 2 לפרוטוקול בשורות 7-8), כמפורט להלן.

1.התובעת סומכת תביעתה על חוות דעת השמאי, שלמה פילאס, אשר צורפה לכתב התביעה, לפיה הרכב ניזוק בחלקו האחורי של המרכב, לרבות דלת תא מטען, מגן אחורי פנימי וחיצוני וקצה רצפת מטען, נזקים הנאמדים בסך כולל של 5,812 ₪.

2.התובעת עותרת לחיוב הנתבעים בסך של 2,024 ₪, בגין השתתפות עצמית, סך של 256 ₪ בגין כינון, סך של 1,196 ₪ בגין הפסד הנחת העדר תביעות, סך של 50 ₪ בגין אגרת בית משפט ובסה"כ 3,526 ₪.

3.הנתבע 2 חולק על חוות הדעת מטעם התובעת באמצעות חוות דעת השמאי משה חננאל (להלן: "חוות הדעת הנגדית"), לפיה "מבדיקת הרכבים לא נמצא שום קשר או דמיון בין הדרישה לבין הנזקים הנטענים בפועל" ועוד, "בדיקתנו העלתה כי המגן האחורי (פגוש) הוא החלק היחידי שבעצם נפגע קלות". חוות הדעת הנגדית מפנה אף למסמך מפרט תיקון של השמאי מטעם התובעת מיום 31.10.11, לפיו, לכאורה, התרשמות השמאי בנוגע למהות הנזק הינה בדגש רק על המגן האחורי (סעיף 9) (להלן: "מפרט התיקון") ולבסוף, קובעת כי נזקי הרכב עקב התאונה נאמדים בסך כולל של 1,300 ₪ בתוספת מע"מ בלבד.

4.לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

5.ראשית, מצאתי לבכר את חוות הדעת מטעם התובעת על פני חוות הדעת הנגדית, שכן חוות הדעת הנגדית, כאמור, נסמכת על מפרט התיקון, שעה שהמסקנה העולה בה היא כי הנזק שנגרם לרכב התובעת מתמקד במגן האחורי בלבד. ואולם, במפרט התיקון נרשם אף תיקון דלת מטען, בנוסף למגן אחורי חיצוני.

6.כך או כך, מפרט התיקון הינו מסמך הנערך לשם הערכת נזק ראשונית, עובר לעריכת חוות הדעת ולאחר שהוגשה חוות הדעת המלאה, אין עוד מקום לסמוך עליו כעל ראיה להיקף הנזק.

7.שנית, לאחר ששמעתי את הצדדים נחה דעתי כי סוג הפגיעה והקפה, כפי שבא לידי ביטוי בחוות הדעת מטעם התובעת, תואם את עוצמת הפגיעה כפי שבאה לידי ביטוי בעדותה של התובעת. התובעת העידה בפני ועדותה מהימנה עלי, כי הפגיעה מאחור הייתה חזקה ועקב כך לא ניתן היה לסגור את הבגאז' (עמוד 1 לפרוטוקול בשורה 17 ו- 21), כי הרכב בבעלותה משך שנתיים, שהוא לא נפגע בתאונות אחרות מאחור ולא היו לו ליקויים במגן האחורי ובתא המטען עובר לתאונה (עמוד 2 לפרוטוקול בשורות 16-17, 20-21).

8.מעבר לאמור לעיל, גם אם הייתי מקבלת חלק ממסקנות חוות הדעת הנגדית, הרי שבכל מקרה, מסקנתי הינה כי הנזקים שנגרמו לרכב התובעת לא נופלים מהסכומים הנתבעים על ידי התובעת.

9. התביעה מתקבלת. על בסיס אישור על הפסדים שהגישה התובעת, אני מחייבת את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 1, לשלם לתובעת הסכומים הבאים:

א.סך של 2,024 ₪ (בגין השתתפות עצמית).

ב.סך של 256 ₪ (בגין כינון).

ג.סך של 1,196 ₪ (בגין הפסד הנחת העדר תביעות).

סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 1, לשלם לתובעת הוצאות בסך של 300 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק פסק הדין לצדדים.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.